אלישע יהונתן לובר
סמל ראשון אלישע יהונתן לובר
בנם של תחיה וחגי דוד. נולד ביום כ"ג בטבת תשנ"ט (11.1.1999). אח לשרית, ספי, אלעד, איתמר, רני, נעמה, מיכל ורעות.
אלישע יהונתן נישא לאביה גריינר.
לזוג נולד ילד: נחמן . בנם השני- "אמציה" נולד חודשיים לאחר נפילתו.
כבר מילדותו ניכרו בו תכונות המשלבות עדינות ורגישות יחודיים לצד כוח פנימי גדול, נחישות ואחריות.
את לימודיו החל בישיבה התיכונית בשומריה, שם גדל והתחנך על ערכי תורה, אהבת העם והארץ והקפדה על קיום מצוות מתוך עומק ואמונה.
לאחר מכן המשיך את דרכו בישיבת רועה ישראל ביצהר, שם גם קבע את מקום מגוריו לאחר נישואיו.
יהונתן היה ידוע כמי שדקדק במצווה קלה כבחמורה, מתוך תחושת שליחות פנימית אמיתית.
יהונתן שירת בצה״ל בחטיבת כפיר, ובהמשך שירת במילואים בחטיבת ראם 179. עם פרוץ מלחמת התקומה, היה נחוש לצאת ולהילחם. הוא קיבל על עצמו תפקיד של נגביסט חוד – תפקיד בו חש שליחות עמוקה.
עבורו, הלחימה הייתה כהמשך ישיר לעבודת ה׳ – מצווה של ממש. הוא התאמן בכל כוחו, ואף מעבר לנדרש ממנו, מתוך אחריות לחבריו ולמשימה. למרות מראהו העדין, היה חזק בגופו וברוחו. הוא נשא על גבו כמות כפולה של תחמושת, מתוך מחשבה שלא ייתכן מצב שבו ייתקלו במחבלים ויחסר להם כוח אש.
דאגתו לאחרים קדמה תמיד לעצמו. יהונתן נשא לאישה את אביה, ויחד הקימו בית מלא אהבה, אמונה ומשמעות. בנם הבכור, נחמן ישראל, נולד במהלך השבעה לבני דודיו הלל ויגל יניב הי״ד, שנרצחו בחווארה. יהונתן בחר בשם זה מתוך רצון להביא נחמה לעם ישראל – שנחמן יהיה שליח של נחמה.
כאשר נחמן היה בן עשרה חודשים, איבד את אביו. חודשיים לאחר נפילתו של יהונתן, נולד בנו השני, אמציה. יהונתן בחר בשם זה מתוך תפילה שהקב״ה יאמץ את עם ישראל אליו בחזרה, ואשתו הוסיפה גם משמעות של אומץ – לזכר גבורתו.
ביום י״ג בטבת תשפ״ד, כשבוע לפני יום הולדתו ה־25, נפל יהונתן בקרב בחאן יונס, במהלך פשיטה על בתים. לאחר שכבר השלימו פשיטה על שלושה בתים והחלו בתנועה לעבר אזור המיגנן, ביקש יהונתן להיות בחוד הכוח. כאשר נפתחה אש לעבר שני חיילים שהיו בעמדת הזיג, הזיז יהונתן חייל אחר מתוך קריאה שיש לו כוח אש גדול יותר, ורץ קדימה לקחת אחריות. באותו הרגע פגע בו כדור צלף האויב – והוא נהרג במקום ועלה בסערה השמימה.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.
דמותו של יהונתן ממשיכה להאיר באור של אמונה, מסירות נפש, גבורה ואהבת ישראל. מורשתו חיה בלב משפחתו, אשתו, ילדיו וכל מי שזכה להכירו – וממשיכה לתת כוח, תקווה ונחמה.