הרב נחמיה לביא

הרב נחמיה נולד בירושלים ביום ג' באב תשל"ד (22.07.1974) להוריו יחזקאל ותרצה רחל לוי. הותיר אליו את רעייתו נטע, שלושה בנים וארבע בנות, הורים, חמישה אחים ושתי אחיות

ברית המילה של הרב נחמיה התקיימה למחרת תשעה באב, וההורים החליטו לקרוא את שם בנם נחמיה - הן במשמעות של נחמה לאחר יום הזיכרון לחורבן בית המקדש והן בקשר של נחמיה המסמל את שיבת ציון ובנין ירושלים. הרב נחמיה גדל ביישוב בית-אל. כבר בשנות הלימודים בבית-הספר הוא ניכר במידותיו הטובות ובהנהגותיו העילאיות עם חבריו ועם מוריו.

לאחר סיום הלימודים בישל"צ היה טבעי בעיניו המעבר לישיבת 'עטרת כהנים' בראשותו של הרב שלמה אבינר שליט"א שאליו נקשר בקשר אמיץ. הוא ראה לעצמו זכות גדולה לקחת חלק ביישובו מחדש של הרובע הנקרא "הרובע המוסלמי".

לאחר מספר שנים של לימוד אינטנסיבי בישיבה, בהיותו בן 22, החליט הרב נחמיה לתרום את חלקו לביטחון ישראל בשירות צבאי במסגרת "הסדר מרכז". הוא שירת שירות של 16 חודשים מרוכזים, ביחידה של "כלל ישראל" ללא חברים יוצאי ישיבות. הוא שירת בחטיבת הנח"ל, הצטיין בשירותו, שימש כקשר מ"פ, ונבחר גם כחייל מצטיין פלוגתי. בתום שירותו בנח"ל התלבט הרב נחמיה האם להמשיך במסלול צבאי או לחזור לישיבה, והחליט לחזור למסגרת הישיבה, מתוך הכרה כי כאן יוכל לתרום לעם ישראל יותר מאשר במסגרת צבאית.

בשנת תש"ס נשא לאישה את נטע (לבית עטיה). הם קבעו את ביתם בעיר העתיקה, ברובע המכונה "המוסלמי", לא הרחק מישיבת 'עטרת כהנים'. הרב נחמיה התמיד בלימודיו בישיבה, ובמקביל לכך גם החל ללמד, תחילה כרב גן, ובהמשך כמורה בתלמוד תורה לבנים 'מוריה' בעיר העתיקה. לצורך ההוראה השלים את לימודיו כמורה מוסמך, יחד עם לימודי תואר ראשון בתורת החינוך. הוא פיתח תוכנית לימודים מיוחדת לתולדות העליה וההתיישבות בארץ-ישראל, תוכנית שנקראת "ארץ נחלה".

הרב נחמיה בלט בסבלנותו ובאהבתו לתלמידים. בשנות הלימוד בישיבה שימש ר"מ "שבו"שים", תלמידים אשר הגיעו לישיבה לזמן קצר כדי לבחון את האפשרות להמשיך בה את לימודיהם. הרב היה שקדן בתורה, בעל מידות טרומיות נעלות, איש משפחה מסור ואף הדריך חתנים צעירים. בשנת תשע"ה הוצע לרב ללמד במכינה קדם - צבאית במקום ההוראה בתלמוד תורה. כמחנך וכבן-שיח עם כל אדם, הצליח לרומם את תלמידיו במכינה. הוא לימד במכינה עד שעות הצהריים, ומהצהריים ועד שעות הלילה המאוחרות למד ולימד בישיבה. למעט בתקופת השרות הצבאי, לימודיו של הרב נחמיה בישיבה היו מגיל 18 ועד יום עלייתו למרומים בהיותו כבן 41.

הרב נחמיה שירת במילואים ביחידות שדה עד הגיעו לגיל 40. אפילו לאחר שנולד ילדו השישי, השתתף בפעילויות צבאיות בלבנון וביהודה ושומרון. לאחר הגיעו לגיל 40 ביקש להמשיך ולשרת במילואים, ובקיץ תשע"ה יצא לקורס רבנים צבאיים משולב בקורס קצינים.

הרב נחמיה קידש את השם בחייו, אולם הגיע לדרגת קידוש השם הנעלה עת מסר נפשו להצלת נפשות ,מיד מחבל רודף שרצח יהודי ברחוב מתחת לביתו, בליל הושענא רבה, כ"א בתשרי תשע"ו,. משמעו בני המשפחה את זעקותיה של אשת הנרצח, שנמלטה מהמחבל שניסה לרצוח גם אותה ואת שני ילדיה, רץ להצילה, אך יד הרשע גברה והוא נדקר למוות על ידי המחבל תוך כדי מאבק ביניהם.

הוא הותיר אחריו את רעייתו נטע ושבעת ילדיהם. דמותו המופתית הוכרה עוד בחייו, אולם מחמת צניעותו הרבה, נודעו עליו דברים הרבה רק לאחר מותו.