סמ"ר מתן ניסים כהן

בנם של שושנה ומשה. נולד ביום כ"ח באייר תשנ"ג (19.5.1993) ביישוב בית אל. ילד חמישי מבין שבעה, אח של הודיה, רינת, ליאורה, אביה, איילת ויובל.

מתן נולד ביום ירושלים, תאריך משמעותי – יום חגיגי ונושא מורשת קרב. בחג השבועות, הוכנס בבריתו של אברהם אבינו ונקרא שמו בישראל מתן ניסים, ביטוי ליום המיוחד המבטא מעמד נשגב בתולדות עם ישראל.

אימו מספרת: כבר בתור ילד, מתן התגלה כילד עם אופי  שעומד על דעתו, ילד שמתעקש אבל בלי לדבר יותר מידי. הוא לא התבטא הרבה, המבט שלו אמר הכל, במבט אחד יכולתי להבין מה הוא רוצה להגיד,  אם הוא מרוצה, מתנגד, מבוהל, נבוך, מתבייש, חושש...יכולתי לקרא על פניו מנעד רגשות, ממש בלי מילים.

עם השנים, הבנתי שמתן שואף לשלמות, וחשוב לו להצליח ולהיות ראשון ומוביל בתחומים שעניינו אותו. זה התבטא גם בדברים הכי קטנים ביום יום: הבגדים שבחר בעצמו, האוכל שהעדיף... התספורת שלו היתה רק שלו, היה לו חשוב איך הוא נראה. ילד רגיש, פגיע ובישן, נער סקרן ושאפתן, בוחר בקפידה איפה להיות ובמה להתעסק.

כשמתן הגיע לגיל גיוס, הוא הסתער על כל מה שקשור בצבא. בשקט בשקט, הוא אסף מידע מאחיו הגדול ממנו, אביה, שהיה עדיין בשרות סדיר. הוא שאל חברים שהגיעו אלינו, ואפילו ביקש מאבא לספר על השרות שעבר לפני 50 שנה. הוא גמע מידע גם כשלא חשבנו שזה נושא שמעסיק אותו, והופתענו כשהתגייס במוטיבציה גבוהה, וכנראה גם בשאפתנות וסקרנות שאפיינו אותו. בדרכו השקטה עבר כל שלב בהצלחה. ולא ידענו עד כמה שאף להתקדם ולהצליח במסגרת השרות הצבאי...

מתן היה חיל מצטיין, ובכל שלב הוכיח מוטיבציה פיזית ומנטלית, ראשון להתייצב לכל משימה. מתן התנדב לסגור שבתות ואפילו חגים: בחג סוכות בתחילת השרות, מתן התנדב להישאר חג בבסיס, הוא אמר שמישהו צריך להישאר, אז לא הייתה לו בעיה להתנדב.

מתן לא חשש ממשימות קשות, ולא התמרמר על אוכל, חום קיצוני, קור, או תנאי שינה. הוא היה חייל חדור שליחות, מסתער ומוכן לכל משימה.

מתן התחבר והשתלב במסגרת הצבאית, ונשלח לקורס מכי"ם, במסגרת "מסלול כוכבים". בסיום הקורס התאכזב כשקיבל תפקיד בבסיס בדרום שלא בחטיבת גבעתי. למרות האכזבה, מתן עשה את העבודה באחריות, ובמקביל היה בקשר עם המפקדים שלו מגבעתי, ולא ויתר עד שקיבל תפקיד מ"כ – מפקד כיתה בגדוד שקד.

 בפרוץ מבצע "צוק איתן", היה סמל מחלקה בגדוד שקד והתמסר לגמרי לתפקיד. בהיותו מפקד, דאג לחיילים שלו, והיה לו חשוב לוודא את מצבם גם בביתם. רק לאחר מותו, שמענו סיפורים מחיילים וחבריו לצוות שמתן הקפיד לבקר בבית החיילים , ונסע ברחבי הארץ להכיר את המשפחות.

מתן השקיע מחשבה בהעברת מסר לחיילים הצעירים ובכל הזדמנות חידד את חשיבות השליחות בשרות משמעותי. הוא נהג לומר שאין חייל לא טוב, יש חייל שלא טוב לו. הוא דרש מעצמו ודרש גם מהחיילים, היה לו חשוב שייקחו אחריות בכל שלב.

כשמתן חזר הביתה אחרי קרבות 'צוק איתן', הוא חזר שקט מתמיד. השקט שלו זעק. הוא לא הצליח לספר את  שעבר עליו. מתן נפצע אנושות בנפשו.

בעיצומו של חג ר"ה בבסיס בכיסופים, במאמץ לבצע את המשימות התובעניות, נתקף כאב פיזי שנבע מכאב נפשי, וכוחותיו לא עמדו לו. השלמות שדרש מעצמו הכריעה אותו ומתן סיים את חייו.

מתן היה אדם שואף, שאינו מוותר, החותר למצוינות - ולצד זאת בעל נפש רגישה ועדינה.

מתן לימד אותנו לראות את האחר גם כאשר זעקתו אילמת .

סמ"ר מתן ניסים כהן נהרג בעת שירותו ביום ג' בתשרי תשע"ה (27/9/2014), בן 21 בנופלו, הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו, הורים, אח ו-5 אחיות, ושבט אחיינים שזוכרים ומספרים.

האחיינים שנולדו לאחר מותו נושאים שמות שמציינים תקוה להמשיך לחיות לאורו. מתן הותיר אחריו גם סבתא, דודים ובני דודים, שזוכרים ומזכירים את מתן בכל אירוע, כולם ממשיכים את הסיפור של מתן ושותפים בהנצחה,

על המצבה של מתן נרשם: "נשא בחובו עולם ומלואו, הגעגוע אינסופי ולעולם לא יעזוב".